חיפוש

את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן לנו לשוב ולראותו -יותר מזה אנחנו לא צריכים

עודכן: 11 בפבר׳


לפני כ 15 שנה נכנס לסניף הבנק בו עבדתי אז בדרום תל אביב, גבר נאה מאד, עם פנים שהיו מעט מוכרות, מרשים, ועם עיניים חכמות וטובות. פנה אליי ושאל בקול עמוק רדיופוני וחם " אני לקוח של סניף צפת, מישהו כאן יכול לעזור לי במשהו?"

שם זה התחיל, ואף פעם לא נגמר.



אבי קורן איור
איור דיגיטלי שלי, אבי קורן



בפעם האחרונה שנפגשנו לקפה, טרום ימי קורונה קבענו ב-אר קפה רוטשילד, הוא הקדים להגיע בכמעט שעה, התעכבתי בעבודה, ואבי התקשר ואמר לי שאם אני לא מגיעה מיד הוא אוכל את כל העוגת גבינה שהזמין לי.

כזה הוא היה, חד שנון ומלא הומור.


ב 16.6.2014 זכיתי להיות במסיבת הפתעה גדולה במיוחד שארגנה משפחתו ליום הולדת ה- 69 שלו. אבי כבר היה חולה, ואמר לי שהוא יודע על המסיבה, שהיא כבר מזמן לא הפתעה, אבל הוא משחק את המשחק, צחק ואמר "הם עושים לי מסיבה ענקית כי הם חושבים שלא אגיע לגיל 70, אני עוד אראה להם"

הוא הוסיף ואמר, ויותר מפעם אחת "יש לי סרטן, אבל אני אחיה".


כל ה 15 שנים האחרונות הייתי בהגדרה הרשמית עוזרת לו בענייני בנק. דיי מזמן זה כבר גלש משם לקשר ידידות חם.


לכל מקום שעברתי לעבוד בו מאז הסניף בדרום העיר, הוא בא לבקרני.

אבי בא אליי לסניף כיכר רבין, חיכה בחוץ. תמיד בענווה כדי לא להפריע, "כשתתפני תצאי" הוא היה אומר.

זה הזכיר לי משפט שאלתרמן כתב לצילה בינדר "אם תרצי, תבואי"

תמיד קיבל אותי בחיבוק חם מאד, וחיוך כובש וממיס.


הוא הרבה לבקרני כשעבדתי במגדל שלום, התגורר בפלורנטין, וכשהיה בסביבה היה מסמס שהוא בכניסה למגדל.

וכך הסתובבנו "אנגלז'ה" במבואה של המגדל כשהוא מספר על עצמו כילד מסתובב שם, עברנו מספר פעמים על תערוכת הצילומים שיש בכניסה למגדל, וכמעט לכל צילום "של פעם" היה לו סיפור.

ואני מתהלכת איתו, ומרגישה כמו טווס נפוח וגאה מאושר.


אבי בא לבקרני כשיגאל בשן ניסה להתאבד בפעם הראשונה,הוא ידע שזה מעציב אותי, הוא גם היה האדם הראשון והיחיד שהראיתי לו אז, את המחברת עם גזרי העיתון שאספתי על יגאל בשן לפני 50 שנה, והיא שמורה אצלי עד היום.



אבי סיפר בצנעה על העבר, על חוויות מלהקת הנח"ל, על פריז אהובתי, פראג אהובתו, על חלקו במסע של רבקה זוהר חזרה ארצה, על המחזה על חייה של אדית פיאף, ועל המחזה על חייו של אריס סאן. הכוכבים שהכרתי רק מהמדיה וחייתי איתם מהילדות, הפכו בסיפורים של אבי שהכיר אותם, לאנשים חיים אמיתיים ומיוחדים. את כולם אבי אהב.

הוא גם הזמין אותי בנדיבות לצפות במחזות שלו והרגשתי שהלב מתרחב על הזכות שנפלה בחלקי בכל פעם מחדש.

אבי קורן הגדול מזמין אותי עליזה גוטמן למחזה שלו...


זוכרת במיוחד כשתיאטרון היידישפיל העלה את ההצגה שכתב "קרליבך חי" על חייו הסוערים של קרליבך, ממש זינקתי עליו בתום ההצגה, מהיופי השמחה והעוצמה של ההצגה, והוא זרח...והעיניים היפות שלו נצצו ודמעו מאושר.


אבי שמח לפגוש אותי בעצרות ומשמרות השלום שהנחה והשתתף לזכרו של רבין בימי שישי, ואמר לי "לבחורה צעירה כמוך אין משהו יותר טוב לעשות ביום שישי בצהריים?" תמיד היה ניגש אליי ומכבד בחיבוק חם והתעניינות אמיתית.


חגגנו יום הולדת בהפרש של שבוע ואבי תמיד שלח לי מזלטובים בצרוף מילים יפות, הוא תמיד התעניין בילדים שלי, בעבודה בבנק, בנסיעות שלי, מאד התעניין בציורים שלי, בתערוכות שהשתתפתי, התעניין באמת!

כל טלפון ממנו תמיד התחיל במילים טובות, בפרגון והתעניינות בקול עמוק וביחס חם ומרגש.

אבי הכי התגאה בילדיו ונכדיו. כל מפגש איתו היה בסיפורים מלאי נחת וגאווה עליהם.


בכל אותן עשרות פעמים שנפגשנו, לא הייתי הבנקאית הרשמית שלו, אבל עשיתי לו את כל מה שהיה צריך, ויותר. כשהתחיל להיות מורכב יותר לעזור לו, וכבר לא עבדתי בסניף, דאגתי שברוב פאר והדר, כמו שמגיע לנסיכים אמיתיים, להעביר אותו מצפת למרכז, לטיפולה המסור של גלי חברתי. הוא לא הפסיק להודות על הטיפול שהוא מקבל, על היחס והכבוד, וקרא לי בכל מפגש מאז "צדיקה".


לפני כמה שנים יצאתי מצוותא ביום שישי ממופע צהריים על חייו של אלתרמן,

פגשתי במקרה בחוץ את אבי קורן שידע על ההערצה הגדולה שלי לכל מה שקשור באלתרמן, ישבנו שעה שלמה על ספסל באבן גבירול כשהוא מספר לי על אלתרמן, ואני מתמוגגת ודומעת.

דומעת מהידע הרב שלו, מההיכרות האמיתית של אנשים שאינם ואני מעריצה, ובעיקר מהפשטות והצניעות שבה הוא משתף. מהסיפורים הקטנים שהיו לו, שלא כתובים בשום מקום, ומהשפה של אבי, שהיתה יפה תקנית מאד עשירה, מתובלת מרגשת, תמיד משלב מילים מספרים סטים ומהמקרא ועם המון הומור,

ומהקול שלו...וואו איזה קול !


פעם קבענו לקפה,

ופתאם הקפיצו אותי מב"יס כי אחד הילדים שלי לא הרגיש טוב, וביטלתי את הקפה שלנו.

כתבתי לו " אל תוותר לי, אם אתה לא שומע ממני"

ואבי ענה לי: יש לי שיר "לא אוותר" ששרה מיכל טל פעם בפסטיבל הזמר..

תאזיני לו, אני לא מוותר"





אני נפרדת היום באמת בעצב, עצב שממש מתכווצת הבטן ממנו מאבינועם היקר,

אבי שהיה פזמונאי מלחין כותב מתרגם מחזות, כתב טור אישי במעריב וערך תוכניות של זמר עברי ברדיו, זוכה פרס על מפעל חיים מטעם אמ"י ופרס אקו"ם, ובשבילי גם חבר, בן אדם במלוא המשמעות, ואיש שמאד מאד אהבתי.


נוח על משכבך בשלום חבר, מגיע לך.


אם הגעתם עד לכאן ואהבתם, סמנו לי לייק/לב אדום לשמח אותי


אשמח שתירשמו לניוזלטר שלי. כך תוכלו לקבל ממני קישור למייל, בכל פעם כשמתפרסם בלוג




מוזמנים להציץ באתר שלי layzagallery.com

לעקוב אחריי באינסטגרם layzagallery1

ולבקר בחנות ה ETSY העולמית שלי etsy.me/2uqY7C1


243 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול