אלתרמן שלי- יש יפים ממנו, אך אין יפים כמוהו

עליזה גוטמן - ציירת
13 באוג׳
זמן קריאה 3 דקות

עודכן: 14 באוג׳

נתן אלתרמן, נסיך השירה העברית שלי

כל מי שמכיר אותי אפילו קצת יודע, שנתן אלתרמן הוא ה-משורר שלי.

אהוב, נערץ, מושא להשראה אינסופית.

אני מציירת ציורים ואיורים על פי שיריו, הולכת לכל סיור בעקבות חייו, מתייצבת לכל ערב הקראה או מופע שמוקדש לו, קוראת כל מילה שנכתבה עליו.

זכיתי להיות בין המעטים שהוזמנו לסיור החד-פעמי אי פעם בדירה שלו, ובמקרה (או שלא…) אני מתגוררת ממש בשכנות לביתו בתל אביב.

אפשר לספר על הצד הצהוב ... השתייה, החיים הכפולים, האהבות ...ואפשר גם פשוט להתפעל מהכישרון הענק, מהמילים והקסם. אצלי, זה גם וגם.

מעל 30 ציורים שלי נולדו בהשראת משפטים ושירים שלו.

הבית של אלתרמן בשדרות נורדאו. צילום:עליזה גוטמן — הבית של אלתרמן בשדרות נורדאו. צילום: עליזה גוטמן

תחילת הדרך

נתן אלתרמן נולד בוורשה בשנת 1910, ובגיל 15 עלה עם משפחתו לישראל.

הוא למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב, ובגיל 19 נסע לצרפת ללמוד בסורבון (פריז, אהובתי).

אחר כך שינה כיוון ולמד חקלאות, והפך לאגרונום.

במרץ 1931 התפרסם לראשונה שיר מפרי עטו : "בשטף עיר" בכתב העת "כתובים", בעריכת אברהם שלונסקי. בשנת 1934 החל לכתוב בעיתון "הארץ" תחת שם העט "אגב", והצטרף לחבורה הספרותית שכללה את שלונסקי ולאה גולדברג.

שנתיים מאוחר יותר יצא ספרו הראשון, "כוכבים בחוץ", שהפך לאבן דרך בשירה העברית.

אהבות, משפחה וחיים כפולים

אלתרמן נישא לשחקנית התיאטרון רחל מרכוס, ובינואר 1941 נולדה בתם היחידה, תרצה אתר, משוררת מוכשרת בפני עצמה. במקביל, ובידיעת רחל, ניהל קשר רומנטי ממושך עם המאיירת והציירת צילה בינדר.

הרומן הסוער הזה נמשך יותר מ-31 שנה, עד יומו האחרון.

באותם ימים תל אביב הייתה קטנה, כולם ידעו, ובאוויר שררה סלחנות כלפי סיפור האהבה הגלוי של "העלמה והמשורר" (ספר בשם הזה שכתבה עליהם אידה צורית)

צילה לא רק הייתה אהובתו – היא גם איירה אחרי מותו את ספריה של תרצה אתר.

הקשרים בין שלוש הנשים האלו רחל, תרצה וצילה, הם פרק מרתק בפני עצמו בסיפור חייו.

השפעה ספרותית ומוזיקלית

אלתרמן לא היה רק משורר, הוא היה מגדלור תרבותי.

השפה שלו שילבה עברית גבוהה עם שפה יום־יומית, משחקי לשון, דימויים נועזים ומקצבים מוזיקליים.

לא בכדי רבים משיריו הולחנו והפכו לפסקול של המדינה שבדרך ושל מדינת ישראל הצעירה.

מלחינים כמו סשה ארגוב, נעמי שמר ומאיר אריאל ראו בו מקור השראה, וזמרים מהגדולים, חוה אלברשטיין, יהורם גאון, אריק איינשטיין העניקו לשיריו חיים חדשים. השירים שלו התנגנו ברדיו, בבתי הקפה ובאירועי תרבות, ונטמעו בזיכרון הקולקטיבי כמעט מיד עם צאתם.

נגיעה בדורות הבאים

עשייתו הספרותית של אלתרמן חצתה גבולות של זמן וז'אנר.

הוא כתב שירה לירית, פזמונים, סאטירה פוליטית (בעיקר בטורו השבועי "הטור השביעי"), שירי ילדים מלאי דמיון, ומחזות שנכנסו לרפרטואר התיאטרון הישראלי.

הוא עיצב במידה רבה את טעם הקהל והגדיר מחדש מהי שירה עברית מודרנית. גם עשורים אחרי מותו, תלמידים לומדים את יצירותיו, אמנים שואבים השראה משיריו, ומוזיקאים ממשיכים להלחין ולבצע אותם, עדות לכך שקסם המילים שלו לא דוהה עם השנים, אלא רק מתעצם.

יצירה מפוארת

אלתרמן זכה לפרסים רבים, ביניהם פרס ביאליק על ספרות יפה ופרס ישראל לספרות.

הוא כתב מחזות מפורסמים (שלמה המלך ושלמי הסנדלר, פונדק הרוחות), תרגם יצירות מהאנגלית, הצרפתית, הגרמנית והיידיש, ויצר שירים לילדים ולמבוגרים.

אבל מעל הכול, הוא העניק לנו שירים שנכנסו ללב הקולקטיבי:

עוד חוזר הניגון
כלניות
פגישה לאין קץ
צריך לצלצל פעמיים
זמר שלוש התשובות
שיר משמר (שנכתב לבתו תרצה, לחיזוק ברגעים קשים)
אוריאנה
חנה’לה התבלבלה ועוד עשרות פנינים שנשארים חקוקים בלב.
תיבת הזמרה הנפרדת - זה השיר שלו שאני אוהבת במיוחד

הסוף, עם מחווה של אהבה

במרץ 1970, אחרי שנים של שתייה כבדה, קרס גופו.

בבית החולים לקה בהתקף לב.

בדרכו לבי"ח באמבולנס, כתב בפתק אקראי שהוא מוריש רבע מרכושו לצילה בינדר "כי היא ויתרה למעני על הרבה יותר מזה". הוא נקבר בבית העלמין בקריית שאול, בבקשתו "להיקבר כאחד האדם".