פרידה קאלו היא אחת הציירות המשפיעות ביותר בתולדות האמנות בת זמננו , ועד היום היא נחשבת לסמל של נשיות חזקה, עצמאית מאד צבעונית פורצת דרך פמיניסטית דעתנית ונועזת.
יצירותיה המפורסמות ביותר הן הדיוקנאות העצמיים שלה, שבהם נהגה להתריס אל מול מודל היופי הנשי המקובל ולשרטט את עצמה כמו שהיא - עם גבות מחוברות ושפם, מחוברת למחוכים וברזלים שמקבעים את הגוף הפצוע שלה, לאחר ניתוחים, שוכבת במיטה מדממת, פצועה.
בדיוקנאות העצמיים שציירה באותה תקופה הדגישה את היופי שבאי-השלמות, וזו הייחודיות שלה.
"אני לא חולה", אמרה, "אני שבורה, אבל אני שמחה להיות בחיים כל עוד אני יכולה לצייר".
בגיל שש חלתה פרידה בפוליו, מחלה שפגעה בהתפתחות של רגלה הימנית וגרמה לה לצליעה, ובגיל 18 נפצעה בתאונת דרכים קשה כשחשמלית התנגשה באוטובוס שבו נסעה. אחרי התאונה היתה קאלו מרותקת למיטה וסבלה משברים קשים באגן ובגב ומפגיעה ברחם. הפציעה הותירה אותה מרותקת למיטה למשך חודשים, שבמהלכם גילתה את הציור ומצאה בו מפלט מהכאבים ומהניתוחים הרבים שעברה. את המחוך האורתופדי שתמך בגב החלש והמרוסק שלה, ואת הרגל התותבת שנקשרה למותניה בחגורות עור, הסתירה באמצעות שמלות רקומות צבעוניות ומקושטות, באביזרים צבעוניים ובהרבה פרחים.
את רוב ציוריה המפורסמים ביותר, ציירה קאלו מהמיטה, או מכסא הגלגלים המיוחד שנבנה עבורה. ברוב ציורי הדיוקנאות שלה, הפנים מיוסרות ובעיניים יש כאב.
את הצייר המקסיקני דייגו ריברה הכירה עוד בנעוריה: היא ראתה אותו עובד על ציור קיר גדול באולם ההרצאות של בית הספר שבו למדה, ואמרה לחברותיה שהייתה רוצה לעשות לו ילדים.
ב-1927, שלוש שנים אחרי התאונה הקשה, כשהתחילה קאלו את צעדיה בעולם הציור והצטרפה למפלגה הקומוניסטית, פגשה בריברה שוב וביקשה את עצתו לגבי עבודתה. ריברה התרשם מיכולותיה ונעשה מנטור שלה, ובמהרה גם למאהב. הוא עזב את אשתו השנייה למענה, והיא ניסתה להרות לו על אף שלא הייתה יכולה להיכנס להיריון.
הזוג המלכותי של עולם האומנות המקסיקנית נישא בטקס אזרחי ב-1929, למורת רוחם של הורי הכלה. ריברה היה גבר מגודל שמן ומגושם, בן 42, וקאלו, לעומתו, צעירה עדינונת ורק בת 22. ואכן, אלה לא היו נישואים הרמוניים ושלווים, הקשר היה רווי בתשוקה, ביצרים ובהתלהבות, אבל היו גם ייסורים, השפלות, הרבה בגידות של שניהם. ריברה בגד בה עם הרבה מאד נשים, ונולדו לו מהן ילדים, פרידה ניהלה רומנים רבים עם נשים וגברים, ותמיד חיכתה וסלחה לו.
עד שריברה בגד בה עם אחותה, ושם נשברה
הזוג התגרש, ולאחר שנה חזרו שוב ונישאו. פרידה אז אמרה "דייגו הוא הכל , הוא הילד שלי, הוא המאהב שלי, הוא העולם שלי"
רוב חייה המקצועיים היא חיה בצילו של בעלה המפורסם, דייגו ריברה היה צייר מפורסם של ציורי קירות ענקיים. פרידה נהגה להציג את עצמה בצילו, בנאיביות כאמנית חובבת וכמעריצה מושבעת שלו, ורק לאחר מותה היא זכתה להכרה עולמית כציירת ייחודית ומרתקת בזכות עצמה וכגיבורת תרבות
לאחר מותה, הפכה ממשלת מקסיקו את הבית הכחול, הבית שבו נולדה, גדלה ומתה למוזיאון על שמה.
"אני מציירת את עצמי כי אני מבלה הרבה זמן לבד וכיוון שזה הנושא שאני מכירה הכי טוב." פרידה קאלו
ואם הגעתם עד לכאן ואהבתם, סמנו לי לייק/לב אדום שאדע
תוכלו גם להירשם בעמוד הראשון לניוזלטר שלי, ותקבלו מייל כשיש בלוג חדש באתר.
מוזמנים להציץ באתר החדש layzagallery.com
לעקוב אחריי באינסטגרם layzagallery1