בפריז אהובתי, בירידה מגשר פונט נוף, ממש מול קברו של אנרי הרביעי רוכב על סוס יש כניסה כמעט חבויה לכיכר הכי יפה בעולם, כן, כן...הכי יפה בעולם place dauphine
יצירה אורבאנית מושלמת , שהיא כיכר קטנטנה משולשת, שהמשורר ז'ראר דה-נרוול הישווה אותה לאיבר מין נשי החבוי בין שתי רגלי הסיין. הכיכר נבנתה ב-1601 ע"י אנרי הרביעי לכבוד הולדתו של יורש העצר, לואי ה13.
בשנת 1994 בערב ליל הסדר פרסם דב אלפון בעיתון "הארץ" כתבה "בעקבות איב מונטאן בפריז" סיור רגלי שמלווה את איב מונטאן ותחנות חייו בפריז, שם התאהבתי.
העיתון הצהוב והמתפורר אצלי, ומאז הלב והגוף שלי שם בכל הזדמנות.
לפני מספר שנים הייתי בפריז בסדנת ציור בעפרונות. עד אז ציירתי רק בשמן ואקריליק, ושם נפתח לי צוהר למשהו אחר. הציור השלם הראשון שלי בעפרונות היה כיכר דופיין.
בכל ביקור שלי בה, היא נראית אחרת, עונות השנה הצבעים והשעות עושות אותה לאחרת, מיוחדת ויפה יותר ויותר. גם כשהיא עירומה וריקה בשיא החורף והקור, גם כשהיא עם עצים עמוסים עלים ירוקים בתי קפה ומבקרים, והכי הכי כשהיא בשיא הפריחההוורודה כתמתמה שלה. בחודשי הקיץ הרחבה המשולשת עמוסה בכסאות מהבתי קפה הסמוכים ויש בה תחושה של חיים אזור תוסס ומקום בילוי, ובחודשי החורף רק עצים צהובים, מלא זוגות אופניים שקשורים אליהם, כיכר חולית ועירומה, הרבה ספסלים שמפוזרים ריקים מיושבים אבל עם מלא קסם ורומנטיקה שאין בשום מקום בעולם
בפעם האחרונה לפני כחודשיים, ישבתי בה על ספסל מעל לשעתיים בקור מקפיא. דיי לבד בגינה יפהפייה וריקה, וציירתי אותהשוב בעיפרון פחם. בחורף מעט בתי קפה פתוחים בה , חנויות יין עם חלונות ראווה ישן מעץ של פעם וחנות ספרים. כל דלת פטיסרי בולנז'רי ובראסרי בכיכר מלאים קסם. כל ספסל ועץ בכיכר הקטנה הוא מרחיב לב רומנטי ושקט, הרבה שקט. היא פחות מתויירת בגלל מיקומה, בגלל שהיא פיצית ממש וכאן ייחודה.
משני צידי הכיכר המשולשת בתים, בגב שלה גינה קטנה עם ספסלים ומאחריהם היכל הצדק הענק של פריז.
בכיכר התגורר לתקופות קצרות פבלו פיקאסו וגם אדית פיאף, אך הזוג הכי מפורסם שגר שם שנים רבות מאד, בבית מספר 15 הם איב מונטאן וסימון סניורה בשיא אהבתם.
בשנת 1951 נישאה סימון הכוכבת לאיב מונטאן, שחקן וזמר שאנסונים מצליח ויפה תואר, הזוג המתוקשר שיחק יחד בסרטי קולנוע. השניים נשארו נשואים שנים רבות עד למותה של סיניורה בשנת 1985, ולמרות חרושת שמועות על רומנים רבים שניהל מונטאן בין היתר עם מרלין מונרו. מעט אחרי מותה הוא נישא לעוזרת האישית שלו ובנו היחיד נולד בגיל 67, ויש אומרים שהוא מתגורר בכיכר, בבית המפורסם מס 15.
ולמרות הפרידות והבגידות הרבות הזוג חולק חלקת קבר משותף ב-פר לה שאז, כי אהבה תמיד מנצחת.
הלכתי לבקר את קברם המשותף והמאד מאד פשוט וצנוע
מספרים שסימון ואיב ישבו שם כל ערב אוחזים ידיים על הספסלים בכיכר הרומנטית שלהם, שהיא כמעט פרטית. מעין שכונה קטנה אינטימית של אומנים שחקנים סופרים ועוד, שהגינה שבמרכזה, היתה מקום מפגש שלהם.
ואני, בכל ביקור שם מבקרת בה. יושבת על ספסל ומציירת אותה, מבקשת מכל החברים שיודעים על האהבה הגדולה שלי לפריז בכלל, ולכיכר דופיין בפרט לצלם לי אותה, ולשלוח לי דש בלייב- ומתמוגגת.
אני אמשיך לבקר בה, להתרגש ממנה, ולחלום שאולי יום אחד אגור בה, ואולי גם לעשות תערוכת ציורים בפריז, על פריז והכיכר.
תלכו אחרי האהבה שלכם, תגשימו חלומות we always have paris
ואם הגעתם עד לכאן, ואהבתם, סמנו לי לב אדום שאדע
הכי כדאי להירשם בעמוד הראשון לניוזלטר שלי, ותקבלו מייל כשיש בלוג חדש באתר.
מוזמנים להציץ באתר החדש layzagallery.com
לעקוב אחריי באינסטגרם layzagallery1