רודן: האיש שהפיח חיים באבן

עליזה גוטמן - ציירת
12 בנוב׳ 2020
זמן קריאה 3 דקות

עודכן: 12 בנוב׳

היום הוא יום הולדתו של רודן, פסל צרפתי ידוע בסגנון ריאליסטי שמוכר בעיקר בזכות פסלו "האדם החושב". זה החזיר אותי בהבזק לשיעור ציור במוזיאון רודן בפריז אהובתי לפני מספר שנים.

יום גשום במיוחד, שמיים קודרים ואפורים, ואצלי ורוד ושמח בלב.

בכל זאת... מתי עוד יצא לכם להיות בשיעור ציור בתוך מוזיאון רודן הגדול?

הגענו במסגרת סדנת הציור של עינת לצייר במוזיאון, ואחרי סיבוב בין הפסלים, היצירות והרישומים שלו, התמקמתי במקום שנראה לי הכי שווה... וכך, עם עפרון, מחברת ומחק, ישבתי כמה שעות וניסיתי, ללא הצלחה גדולה, לשרבט את הישבן הכי חטוב, שרירי, חתיכי וסקסי שראיתי אי פעם.

אני יושבת בגני רודן מול פסל ומציירת — אני מציירת במוזיאון רודן

רודן נחשב לחלוץ הפסלים המודרניים, ובעצם זה שהעז לשבור את כל הכללים שהיו מקובלים בזמנו. בעוד בני תקופתו יצרו דמויות מושלמות וחלקות לפי המודל הקלאסי היווני, רודן בחר להראות את הסדקים, את המתח בשרירים, את הרגש הפנימי של האדם.

הוא היה אמן של אמת לא של אידיאל.

מה שהניע אותו לא היה היופי החיצוני אלא התחושות, התנועה והדרמה שבין הגוף לנפש. הוא אהב לעבוד ישירות עם חומר, לעיתים להשאיר סימנים של הידיים על הברונזה, כאילו כדי להזכיר שזו יצירה חיה ומאד נושמת.

בין יצירותיו הבולטות ביותר נמצאים “האדם החושב”, “הנשיקה”, “שערי הגיהינום” ו“עיר קאלה”.

כל אחת מהן נושאת בתוכה סיפור שלם על אנושיות, אהבה, הקרבה וסבל.

“האדם החושב”, למשל, שנולד כחלק מ"שערי הגיהינום", הפך לסמל עולמי של מחשבה, התבוננות פנימית ועומק אנושי.

“הנשיקה” מגלמת תשוקה ורוך, ויחד עם זאת עוצמה אדירה. ורודן, כמו תמיד, מצליח להכניס בכל פסל שלו רגש כמעט מוחשי, כזה שעובר לצופה, לא משנה מאיזה חומר הוא עשוי.

במהלך חייו זכה רודן להכרה עצומה, אך הדרך לשם לא הייתה פשוטה. הוא נדחה שוב ושוב על ידי הממסד האקדמי, אך דווקא זה דחף אותו לפתח את שפתו האישית.

עם השנים הוא הקים סטודיו גדול בפריז, שבו עבד עם צוותים של עוזרים ותלמידים, ביניהם גם הפסלת המוכשרת קאמי קלודל, שהייתה אהובתו ומוזתו.

קאמי היא הפרשה המסקרנות והמרגשת בחייו של רודן. היא הגיעה לעבוד בסטודיו שלו כתלמידה צעירה ומבריקה, ועד מהרה הפכה לשותפה ליצירה, למוזה , ולבת זוגו.

ביניהם התקיימה מערכת יחסים סוערת, רומנטית ויצירתית כאחד, מלאה בהשראה הדדית אך גם במתחים.

קמיל הייתה אמנית יוצאת דופן בזכות עצמה, ורבים רואים בה מי שתרמה לרוך, לרגש ולעדינות שנכנסו לעבודותיו של רודן באותן שנים. עם זאת, החברה השמרנית של סוף המאה ה־19 התקשתה לקבל אישה אמנית חזקה ועצמאית, והיחסים ביניהם הסתיימו בכאב.

ממליצה לכם בחום לצפות באיזאבל אדג'אני היפהפיה והמיוחדת בסרט משנת 1988 על חייה של "קאמי קלודל" .

לאחר הפרידה חוותה קאמי משבר קשה, בעוד שרודן המשיך לתהילה עולמית, הקשר ביניהם הותיר חותם עמוק בשני הכיוונים, גם בלב וגם באבן.

דרך העבודה שלו הייתה אינטואיטיבית וחופשית. הוא פיסל ישירות מהחומר, לעיתים ללא סקיצה מוקדמת, מתוך דיאלוג עם האבן או הברונזה. כל יצירה שלו נראית כאילו היא עומדת להתעורר לחיים, וזה בדיוק הקסם שרודן השאיר אחריו, פסלים שלא רק מתארים בני אדם, אלא מרגישים כמוהם.