את קאיה אימצנו כשהייתה בת שבועיים, בשבוע מאד סוער בחיי המשפחה. יומיים לפני כן השתחררתי משלושה ימי אשפוז במחלקת לב בתל השומר, שבוע שבו איתי עזב את הבית ושירה הייתה אמורה להתגייס. לחצו עליי שנעמה תהיה עכשיו בבית לבד, ולא נעים לילדה בת 13 להיכנס לבית ריק כל יום כששני אחים שלה בבת אחת לא נמצאים, וחייבים כלב.
כלב זה ממש לא אני! ננשכתי בגיל 3 עי הכלבה של השכנים, עד היום יש לי בברך צלקת וכל השנים הייתי מפוחדת עד כדי היסטרית מכל כלב שעובר לידי. כלב טוב, כלב קטן כלב מאולף כלב קשור... תמיד חציתי כבישים ומדרכות לצד השני ועשיתי סיבובים כדי לא להיתקל בהם. אם היינו מוזמנים לבית שיש בו כלב היו צריכים לנעול אותו בחדר. וכך, כשאני בלחץ אחרי אותו אירוע לבבי קטן, ובלחץ מזה שהגדולים עוזבים את הבית ונעמה תישאר לבד- הסכמתי. יומיים אחרי השחרור הגענו לצער בעלי חיים ולקחנו את הכי קטנה ושקטה שיש, זו שלא זזה. כבר באותו יום הזמנו מאלף כשההוראה ברורה וחד משמעית : שלא תתקרב אליי, ושלא תיכנס לחדר השינה, ואוי לה אם תיגע בי. מאז..התאהבתי. אני כבר לא פוחדת מכלבים, אני מאוהבת בכלבה המשגעת הטובה והאוהבת הזו.
כולה לב ונשמה, היא קופצת ומקשקשת כשאני שמחה, והיא לא מורידה ממני את העיניים כשאני עצובה.
קאיה היא חלק מהמשפחה אני דואגת לה כמו לכל אחד מהילדים, אני היסטרית בחיסונים או כשמרדימים אותה לטיפול, ואני מוצאת את עצמי מתחננת שתעלה אליי ואיתי למיטה. המתוקה הזו כמעט בת שבע.
היום, יום הכלבים הבינלאומי, רוצו לאמץ כלב, זו אהבה שלא תלויה בדבר
ואם הגעתם עד לכאן, ואהבתם, סמנו לי לב אדום שאדע
הכי כדאי להירשם בעמוד הראשון לניוזלטר שלי, ותקבלו מייל כשיש בלוג חדש באתר.
מוזמנים להציץ באתר החדש layzagallery.com
לעקוב אחריי באינסטגרם layzagallery1