קולט – הסופרת, האשה, האגדה (והחתולים)

אי אפשר לדבר על התרבות הצרפתית בלי להזכיר את קולט Colette, אחת הנשים המרשימות, המסקרנות והמרדניות של עולם הספרות הצרפתי.

קולט, שנולדה ב-1873 בשם סידוני-גבריאל קולט Sidonie-Gabrielle Colette לא הסתפקה רק בכתיבה – היא חיה, אהבה, לחמה והעיזה להיות היא עצמה בתקופה שבה נשים עדיין נאלצו לשבת בצד.

קולט התחילה את הקריירה הספרותית שלה דווקא בצלו של בעלה הראשון, הסופר והעורך הידוע בכינויו "ווילי", שפרסם את הספרים הראשונים שלה - סדרת "קלודין" - תחת שמו שלו.

אך אל תטעו, היא זו שכתבה אותם, והיא גם זו שבסופו של דבר שברה את הכלים, התגרשה ממנו, ויצאה לדרך עצמאית – גם כסופרת וגם כאישה דעתנית וחופשייה.

אני התוודעתי אל קולט דווקא דרך ספר שבו קובץ סיפורים שתורגם לעברית עי יורי מירון בהוצאת אפרסמון

"טובי, הכלב וקיקי מותק".

מדובר בשירים מצחיקים, עצובים ונוגעים ללב על שלושה כלבים שהיא אהבה - כל אחד מהם עם אישיות משלו, עם צליל ורגש שונה.

דרך הכלבים היא כותבת על בדידות, חברות, חום וגעגוע, בלי קלישאות - עם המון חדות ורגישות. זה ספר קטן שכולו אהבה לבעלי חיים, ובאותה נשימה גם לאנושיות עצמה.

קולט- טובי הכלב וקיקי מותק. בתרגום יורי מירון

חייה של קולט היו מלאים באהבות, סקרנות והרפתקאות.

רומנים עם גברים וגם עם נשים, הופעות בתיאטרון, כתיבה לעיתונות ועוד. היא הייתה דמות שקשה להתעלם ממנה, עם שיער קצר, מבט נוקב ונוכחות מרשימה.

היא הקדימה את זמנה בהרבה מובנים - פמיניסטית בלי לקרוא לעצמה כך, ומרדנית עם חוש הומור ציני.

ומה עם חתולים? לקולט הייתה אהבה עמוקה לבעלי חיים בכלל ולחתולים בפרט.

הם הופיעו אצלה בסיפורים, בשירים, וגם בחייה האישיים. היא האמינה שיש לחתולים אישיות עשירה משלהם, לא פחות מהדמויות האנושיות שעליהן כתבה.

היא אמרה פעם ש "יש לי חברים בני אדם, אך אין לי חברים טובים כמו החתולים שלי".

קולט מאכילה חתול בפאלה רויאל. צילום מהרשת

קולט פרסמה עשרות ספרים במהלך חייה - בהם "שדרת הבושם", "שחרזדה", ויצירתה המפורסמת ביותר - ז’יז’י, שעובדה גם לסרט הוליוודי מצליח. בשנת 1954, כשנפטרה, היא עשתה היסטוריה: קולט הייתה האישה הראשונה שנקברה בטקס לוויה ממלכתי בצרפת - הוקרה יוצאת דופן לאישה שלא נכנעה למוסכמות, ולא פחדה לחיות בקולה האישי.

לזכרה, הוקדשה לה כיכר קטנה אך מקסימה ברובע השישי בפריז – Place Colette – ממש ליד הקומדי פרנסז, תיאטרון שהיא עצמה הכירה מקרוב.

בכיכר הזו גם נמצא פתח תחנת המטרו המפורסם שעוצב בסגנון אר-נובו, ופסל יפיפה שלה.

כיכר קטנה עם הרבה נשמה.

כיכר קולט בפריז. צילום :עליזה גוטמן

קולט לא הייתה רק סופרת – היא הייתה סמל.

סמל לאישה שלא חוששת לחיות לפי האמת שלה. ולמרות שעברו כבר עשרות שנים מאז מותה, הרוח שלה עדיין שורה בין דפי הספרים, על בימות התיאטרון, ובכיכרות פריז.

איור של קולט והחתול. עליזה גוטמן

כפרנקופילית מוצהרת, קולט בשבילי היא הרבה יותר מסופרת מצרפת - היא חלק בלתי נפרד מהקסם והעומק של התרבות הצרפתית שאני כל כך אוהבת. היא מצליחה לשלב יופי, כאב, הומור, ועוצמה נשית במסר עדין אך חודר, כזה שנשאר איתך גם אחרי שסגרת את הספר.

כשאני מטיילת בפריז, אני תמיד עושה סיבוב בכיכר קולט הקטנה, נכנסת לחנות הספרים הוותיקה מהמאה הקודמת של גליניאני- Galiniani מריחה את מדפי העץ של המוסד הספרותי הזה, כי שם, בין האבן לספר, מרחפת רוח של אישה שלא הסכימה שיגידו לה מה מותר ומה אסור.

ואם הגעתם עד לכאן ואהבתם, סמנו לי לייק/לב אדום שאדע

תוכלו גם להירשם בעמוד הראשון לניוזלטר שלי, ותקבלו מייל כשיש בלוג חדש באתר.

מוזמנים להציץ באתר החדש layzagallery.com

בחנות און ליין הבינלאומית שלי https://layzagallery.etsy.com

 ולעקוב אחריי באינסטגרם layzagallery1